דניאל בֶּלֶטֶה נולד ב-23 בדצמבר 1969 בכפר טדה שליד גונדר, אתיופיה, בשם אינאו אזמראו. הוא ישראלי בן העדה האתיופית, העוסק בשימור מורשתה של יהדות אתיופיה, ואחד הכותבים הראשונים מהעדה האתיופית שספריו יצאו לאור בשפה העברית.

בשנת 1978 החל את לימודיו בבית ספר בווזבה. ב-1982 עבר לבית הספר האזורי אמבובר. בשנת 1983 נסגר בית הספר עקב איסור השלטון על פעילות יהודית — עבר לטדה שם גר אצל סבתו ועבר חוויות אנטישמיות שעיצבו את חייו.

את מסעו לישראל עשה בגיל 15 — מסע קשה דרך המדבר הסודני. בסודאן נפרד ממשפחתו זמנית — חמישה חודשים במחנה פליטים — ועלה לישראל ב-17 בספטמבר 1984 יחד עם משפחתו.

לאחר עלייתו למד בישיבת מירון, ולאחר מאבק עבר לכפר הילדים ויצו קנדה הדסים שם סיים את לימודיו התיכוניים ב-1990. שירת כלוחם בחטיבת גבעתי והיה מדריך ספורט. בשנת 1995 החל ללמוד במכללת וינגייט וסיים ב-1999.

משנת 1997 מקדיש בלטה את זמנו לחיפוש חומרים, תיעוד אנשי הקהילה ומחקר היסטורי. ב-2003 זכה בפרס ג'וינט ישראל ובשנת 2012 זכה בפרס שרת הקליטה על ספרו "עשן ואמיץ".